וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה

וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה

מדוע מברכים ברכת המזון גם בחו"ל ומודים שם על הארץ הטובה? מתוך שער א' של הספר "מפרי הארץ הטובה"

הרב בן ציון קריגר |

מו"ר הרב אביגדר נבנצל (שיחות לספר דברים, פרשת עקב עמ' עג), נשאל ע"י ר' יונה עמנואל ז"ל: כיון שחובת ברכת המזון נלמדה מן הפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך', ולפני פסוק זה מופיעים פסוקים העוסקים בכניסה לארץ ישראל, נמצא שדווקא בקשר לארץ זו נאמר ההמשך, 'ואכלת ושבעת וברכת', ואם כן מניין לנו שהתורה חייבה לברך גם על לחם שנעשה מחיטה שגדלה בחוץ לארץ?

אפשר עוד לשאול: מנין שיהודי שיושב בחו"ל ואוכל שם אפילו מלחמה של א"י, חייב בברכת המזון? ומדוע יהודי שאוכל בחו"ל מלחמה של חו"ל, צריך להודות לה' על שהנחיל לנו את ארץ ישראל?

שאלה זו שואל רבי צדוק הכהן (פרי צדיק, ט"ו בשבט ס"ק ג). הוא מאשש את שאלתו על פי הגמרא בברכות (כ ע"ב), הדנה בפטור נשים מברכת המזון מהתורה, כיוון שלא נטלו חלק בארץ. מוכח משם שברכת המזון אכן קשורה לארץ ישראל דווקא, ומנין שמברכים גם בחוץ לארץ?

עוד הקשה שם על כך שחוגגים ט"ו בשבט בחו"ל:

אך לכאורה יש להבין, הא טעם דשבט ר"ה לאילן הוא, מפני שיצאו רוב גשמי שנה (ר"ה יד ע"א) ואז זמן חנטת הפרות (רש"י), וזהו רק בא"י ואיזו טעם שיהיה ט"ו בשבט ר"ה לאילן בחו"ל? ומנהג ישראל לאכול פרות בט"ו בשבט אף בחו"ל, ואם היו אוכלים מפרות א"י דוקא היה מקום, אבל המנהג לאכול פרות חו"ל? גם כל עניין ר"ה לאילן, הוא לעניין מעשר וזה אינו נוהג בחו"ל. אבל באמת הוא על פי מה שכתוב (תענית י ע"א) ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית ארץ ישראל, שנאמר: הנתן מטר על פני ארץ, ושלח מים על פני חוצות (איוב ה, י), ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף. נמצא שבכל העולם המזון הוא רק מתמצית ארץ ישראל... ושפיר יש שייכות ברכת הארץ לברכת המזון אף בחו"ל.

וכן מצאנו שבניגוד למצרים, נאמר על ארץ ישראל שה' דורש אותה, תמיד עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחריתה. ותמה רש"י שם, וכי שאר הארצות אין הוא דורש? הלא נאמר 'להמטיר על ארץ לא איש'? (איוב לח, כו). והשיב: 'אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה'.

מעין זה כתב גם הרמב"ן שם: 'ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת'.

מבינים אנו עתה, מדוע מברכים ברכת המזון גם בחו"ל, ומדוע אנו מודים שם לה' על הארץ הטובה שהוא הנחיל לנו כאן, ומדוע חוגגים אנו ט"ו בשבט בניכר. אך לא ברור מדוע כשאנו אוכלים פרוסת לחם, צריכים אנו להודות לה' על 'בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו ועל חקיך שהודעתנו', ומדוע תיקנו לנו לבקש בברכת המזון על ירושלים ועל ציון ועל בית המקדש? תשובה לכך בדברי השפת אמת (דברים, פרשת עקב שנת תרנ"ח) המקשה: מדוע תלתה התורה את חיוב ברכת המזון בבואנו לארץ, והלא כבר משה רבנו תיקן לישראל ברכת הזן עוד במדבר?

'והענין הוא מה שעיקר ברכת המזון תלוי בארץ, דכתיב ארורה האדמה, ולכך אין ארור מדבק בברוך, ואי אפשר לברך עד שיצא המזון מכלל ארור לברוך. ובכניסת בני ישראל לארץ ישראל, הוציאו הארץ מכלל ארור.

ולכן כתוב מביאך אל ארץ טובה… אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, שעד עתה היה הארץ במוסכניתא, עד שביררו בני ישראל טוב מרע, הפך ממה שכתוב בעצבון תאכלנה. ומקודם היה א"י תחת הכנעני הארור, וכשנעשית נחלה לבני ישראל, נתבררה ואז יכול לחול ברכת ה'. לכן ארץ ישראל שיצא מכלל ארור לברוך היה הכנה לברר המזון אפילו בחו"ל, כמו שאמרו חז"ל ה' אלקיך דורש אותה ובשבילה דורש כל הארצות'.

למדנו מדבריו, שעם בואנו לארץ הוצאנו אותה מכלל ארור לברוך, וכך הפכה היא לארץ טובה, חמודה ורחבה, לארץ זבת חלב ודבש, לגן עדן של עצי פרי שעיני ה' בו מראשית השנה ועד אחריתה. כמובן, שמהפך דרמתי כזה קורה לא רק בגלל כניסתנו הפיזית לארץ אלא גם בזכות הברית והתורה והמצווה, ובזכות ירושלים ובית המקדש, ששם מקום כבודו ושם עיניו ולבו כל הימים. על כן בבואנו לברך  את הארץ 'הנדרשת בכל והיא הכל', עלינו להתייחס בברכה גם לברית וגם לתורה וגם לירושלים וגם לבית המקדש.