קץ שם לחושך

קץ שם לחושך צילום: Yonatan Sindel

יש נקודת הכרעה מסוג אחר, נקודת הכרעה ערכית, כאשר העם בטוח בצדקת דרכו, העם יודע שמאבקו הוא מאבק אמוני-נצחי, יודע הוא שעל כתפיו מונח, לא פחות, מאשר גורלו של עם ישראל

הרב גבריאל קדוש | ב"ה ד' מר-חשון התשס"ז

 

בערב התקדש ימי החנוכה, מתוך מצוקות הזמנים נחזור לברר את עניינם של מלחמות ישראל, ומתוך כך נברר את משמעות הנפילות והחושך שבמלחמה לעומת הארת האור שמתברר מתוכה.

כל מצביא מלחמתי או היסטוריון צבאי יודע שלכל מלחמה יש נקודת הכרעה, לפעמים זו נקודת הכרעה צבאית של רגע אחד שבו אתה מחליט להמשיך להאבק ואז האויב מבין שאין לו שום סיכוי.

אך יש נקודת הכרעה מסוג אחר, נקודת הכרעה ערכית, כאשר העם בטוח בצדקת דרכו, העם יודע שמאבקו הוא מאבק אמוני-נצחי, יודע הוא שעל כתפיו מונח, לא פחות, מאשר גורלו של עם ישראל. בנקודת הבנה זו לא שואלים מה הסיכויים? מה התקשורת או הפוליטיקאים אומרים. מה אומרים הגויים? נתונים אלו אינם רלוונטים לעצם המאבק. העם נאבק על אמת גדולה, על רוח גדולה שצריכה להופיע ואז העם מתמלא ברוח עצומה של גבורה ומכריע את המערכה כנגד כל החישובים "השכליים-הקרים".

מלחמת המכבים היתה נקודת הכרעה. לפני מלחמתו של יהודה המכבי בבית חורון באים אחיו וטוענים: "ובראותם את המחנה הבא לקראתם (את מחנה סירון) אמרו ליהודה: איך נוכל אנחנו המעטים, להלחם עם ההמון החזק הזה, ואנחנו עייפנו, לא אכלנו היום".

ויאמר יהודה: "נקל כי יסוגרו רבים בידי מעטים ואין מעצור לפני שמים להושיע ברבים או במעטים: כי לא ברב חיל ניצחון המלחמה, ומן השמים הגבורה. הם באים אלינו ברוב גאוה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו. ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו, והוא (ה') יגוף אותם לפנינו ואתם אל תיראו מפניהם". (מכבים, א', יז')

על טענות של חוסר יכולת להלחם מפני שאנו מעטים, או אנו חלשים ולא אכלנו היום, בוחר יהודה המכבי לא לענות באופן ישיר אלא מרומם הוא את אחיו לגודל האמיתי של המלחמה "אנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו", ראיה כזו את המלחמה כבר עונה באופן עקיף על כל קשייה, כבר לא עייפים וכבר לא רעבים מדובר כאן במלחמה משמעותית על ה' ועל תורתו, וממילא אי אפשר להכניס כאן שיקולים מעין אלו.

דילוג והקטנת הקשיים האובייקטיבים מתוך ראיית החזון הגדול של עם הנלחם על עמו, ארצו ותורתו, אפשר למצוא בחלומות הנמצאים בפרשיות השבוע שאנו קוראים בתקופת חנוכה.

עניינו של חלום הוא להוציא אותנו מן המצב העכשווי ולהוביל אותנו אל עתיד טוב יותר. אדם שלא חולם, שלא מישיר מבטו אל העתיד, תקוע הוא בקשיי היום יום. שקוע הוא אך ורק בחלום הרע מבלי אפשרות לצפות לחזון של התקדמות והתפתחות. מבט מוגבל ועכשווי שכזה חונק את החזון ועוצר את החיים. המציאות והחלום נראים כסתירה אשר אינה משתקת את החזון והגשמתו.

חלומו של פרעה הוא חלק מאותה מגמת חלומות המופיעים בספר בראשית, חלומות שרע וטוב מופיעים בהם בערבוביה. חלום של שובע ורעב, של תקווה ויאוש וכן בחלומו של אברהם בברית בין הבתרים מתוך חשכת הלילה מתבשר הוא על הירידה למצרים ועל הכניסה לארץ והבטחתה. חלומו של יעקב על מלאכי אלוקים יש בו גם ירידה וגם עליה. החלומות נעים בין ירידה לעליה, בין אור לחושך. אך דווקא מתוך כך מתקדמים קדימה אל עולם של גאולה, אל עולם טוב יותר.

על המדרש "קץ שם לחושך"- זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה". מוסיף השפת אמת: "כי אור שנברא בששת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו... ראה הקב"ה שאין העולם כדאי ע"י החטא וגנזו לצדיקים. והגניזה הוא שבכל היגלות הארה מאותו האור. תיכף יורד עמו איזה הסתר וחושך. כמו שכתוב במדרש שע"ז רומז החלום שאחר פרות הטובות מיד עולות אחריהן פרות הרעות. ולכן כשצריך האדם להשיג איזה הארה צריך מקודם לעבור על הסתרות חושך".

נמצאנו למדים שלכל מהלך של התקדמות בעולמנו, יש הסתר של אור גדול שנגנז ועיכובים שמתוכם צומח הכוח המניע למימוש החלום. וכן גם עניינה של המלחמה ברשעה, היא מכשירה אותנו לקבל את ההארה הגדולה שאחרי המלחמה.

ולכן גם אם חלילה נפגעים מהמלחמה, עדיין צריך להמשיך ולהיאבק, וכדברי מתתיה במגילת אנטיוכוס כאשר ראו בניו כי נהרג יהודה: "שבו ויבואו אל מתתיה - ויאמר להם: למה שבתם? ויענו ויאמרו: על אשר נהרג אחינו אשר היה חשוב ככולנו. ויען מתתיה אביהם ויאמר: אני אצא עמכם ואלחם בעמים פן יאבדו בית ישראל ואתם נבהלתם על אחיכם"?! איך זה שאתם נסוגים אחור הרי כל דמי ישראל תלויים בכם?

משמעות המלחמה היא המאבק ברשעה, והניצחון שיש לטוב על הרע הוא זה שגורם לקידוש ה' היותר גדול "וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה".

המכבים החולמים והלוחמים הגדולים ממשו את חלומם לחנוכת המזבח בטהרה ולהשבת מלכות ישראל מתוך חשכת שלטון יוון.

מתוך האור הגדול שהאיר בזמן החשמונאים על עמו ונחלתו, ישוב האור ההוא להאיר עלינו אור של גבורה, אור של ישועה ופורקן להשבת מלכות ישראל  עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". (רמב"ם, חנוכה פרק ג, ג)

כן אנו מגורשי גוש קטיף ראינו במימוש החלום הרע של הגרוש, האור הגדול שהיה לנו נגנז. תושבי הצפון במלחמה האחרונה ותושבי שדרות וצפון הנגב הנתונים במציאות של 'חלום רע', נגביה מבט של אמונה, נשכיל כיוסף בשעתו, לשאוב כוחות לימי הרעה וכך נוכל בס"ד לזכות להארה גדולה, נמשיך לחלום וללחום, להאיר לטהרתו של עמנו בכל מרחבי ארצנו. יהי רצון שנרות החנוכה יאירו לנו מתוך המחשכים כימים ההם, כך בזמן הזה.