ותן טל ומטר לפי המקום מושבו או לפי ארץ ישראל

ותן טל ומטר לפי המקום מושבו או לפי ארץ ישראל

זמני הגשמים משתנים בכל אזור בעולם לפי נתוניו הגאוגרפיים. משום שאין זמן ימות הגשמים קבוע- מתי שואלים את הגשמים בכל מקום בעולם, האם לפי צרכי המקום או לפי צרכי ארץ ישראל?

הרב אברהם סוחובולסקי |

 

א.     הקדמה

ימות השנה נחלקים לשתי תקופות עיקריות ימות הגשמים וימות החמה. זמני תקופות אלו מתהפכים בכל כדור הארץ בין צפון לדרום העולם, ומשתנים בכל אזור לפי נתוניו הגאוגרפיים. בארץ ישראל זמן תקופת הגשמים הוא מתשרי עד ניסן, בארצות אירופה המערבית ימות הגשמים מתארכים עד סיון, ויש מקומות כגון דרומית לקו המשוה כברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה שימות הגשמים מתחילים בניסן ומסתיימים בתשרי ההיפך מזמנה בארץ ישראל.

משום שאין זמן ימות הגשמים קבוע, עלה הדיון, מתי שואלים את הגשמים בכל מקום בעולם, האם לפי צרכי המקום או לפי צרכי ארץ ישראל?

בגמ' מצאנו לכאורה סתירה בין שתי סוגיות העוסקות בנושא זה, והראשונים ואחרונים עסקו בישוב סתירה זו.

 

ב.     מקור ששאילת גשמים נקבעה לצורכי המקום

הגמ' במסכת תענית (י ע"א) דנה מתי זמן תחילת שאילת גשמים בבבל, שצריכה גשמים יותר מאוחר מז' מרחשוון.

משנה. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.

גמרא. אמר רבי אלעזר: הלכה כרבן גמליאל. תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה.

רבי אלעזר פסק כרבן גמליאל שזמן שאילת גשמים בארץ ישראל הוא מז' מרחשוון, וכן נפסק שבגולה הינו בבל מתחילים לשאול רק מיום ס' לתקופה. והסיבה שבבבל מאחרים את שאילת גשמים מבאר רש"י (ד"ה ובגולה ששים):

ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך.

דהיינו שאין צורך הגשמים עד  מז' מרחשוון אלא רק מיום ס' לתקופה.

ובחידושי הריטב"א(תענית דף י ע" א) כתב:

ומשום דבבל טובעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להםעד ששים יום בתקופת תשרי

דהיינו שלא די בטעם שאין צורך בגשמים אילו, אלא משום שהם מזיקים להם, ולכן אין לשאול גשמים עד יום השישים לתקופה[1].

נמצאנו למדים מדברי חנניה "ובגולה עד ששים בתקופה", יסוד עקרוני שלתחילת זמן שאילת גשמים בברכת השנים אין זמן קבוע.  ונראה לומר משום, שעניינה של שאילת גשמים היא עבור אותו המקום שבו שואלים, ולכן הוא משתנה בין מקום למקום לפי הצורך של אותו המקום.

 

ג.      מקור ששאילת גשמים נקבעה לצורכי ארץ ישראל

לאור העיקרון שמצאנו בדברי חנניה, נראה לכאורה, שהוא הדין גם ביחס להפסקת שאילת גשמים. אף שבארץ ישראל מפסיקים לשאול גשמים ותן טל ומטר לברכה בברכת השנים, ביו"ט ראשון של פסח. מקומות הצריכים גשמים גם לאחר מכן, ימשיכו לשאול גשמים גם לאחר יו"ט ראשון של פסח. אלא ששאלה זו ג"כ נידונה בגמ' (תענית דף יד ע"ב) ומסקנתה שונה וז"ל:

שלחו ליה בני נינוה לרבי: כגון אנן, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא, היכי נעביד? כיחידים דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפלה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפלה. מיתיבי, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרוין על אדמתן, אבל בזמן הזה - הכל לפי השנים, הכל לפי המקומות, הכל לפי הזמן! - אמר ליה: מתניתא רמית עליה דרבי? רבי תנא הוא ופליג. מאי הוי עלה? רב נחמן אמר: בברכת השנים, רב ששת אמר: בשומע תפלה. והלכתא: בשומע תפלה.

מסקנת הגמ' שבני נינווה שצריכים גשמים גם בתקופת תמוז, ישאלו כיחידים בברכת שומע תפילה ולא בברכת השנים.

נמצאנו למדים ששאלת גשמים בברכת השנים תוקנה ע"פ הצורך בארץ ישראל, ולצורך גשמים הנצרכים בארץ ישראל, ולכן אין לשאול לאחר זמן שאילת גשמים בארץ ישראל, בברכה המיועדת לכך בברכת השנים. אך הואיל וכל יחיד יכול לבקש על צרכיו הפרטיים בברכת שומע תפילה, לכן בני נינוה יכולים לבקש ולשאול גשמים לצורכם ולמקום מושבם בברכת שומע תפילה.

אלא לאור הבנה זו, יש לשאול, מדוע בני בבל לא מתחילים לשאול בז' מר חשוון בברכת השנים? הרי מתוך סוגית בני נינווה, אנו למדים ששאלת גשמים בברכת השנים, היא על גשמים הנצרכים בארץ ישראל. ומדוע אחרו את שאילת הגשמים ליום ששים לתקופה, ומתחשבים בצורך שלהם בגשמים, הרי שאלת הגשמים בברכת השנים אינה עבור צורכי בבל אלא עבור הצורך בגשמים בארץ ישראל?

 

ד.     סתירה בדברי הרמב"ם  

הבנות סותרות שבין שתי סוגיות הגמ', חוזרות על עצמם ג"כ בדברי  הרמב"ם. בפירוש המשנה (תענית פרק א מ"ג) כתב הרמב"ם:

וכל זה בארץ ישראל וכל שהוא דומה לה. וכן כל מה שייאמר הלאה בזמני התעניות אינו אלא בארץ ישראל וכל מקום שאוירו קרוב לאוירה, אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון, ואם נתאחרו הגשמים אחרי אותו הזמן לפי יחס זמנים אלו האמורים כאן, הרי אלו מתענים כמו שנזכר כאן, לפי שיש ארצות שאין זמן הגשמים מתחיל אלא מניסן, ויש ארצות שבמרחשון יהיה בהם קיץ, ואין הגשמים בו לברכה אלא מאבד ומשמיד, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. זה דבר נכון וברור.

משמע ששאילת הגשמים נקבעת לצורך הגשמים באותו מקום, ולא לצורך גשמים בארץ ישראל.

לעומת זאת בהלכותיו (הל' תפילה פ"ב הי"ז) פסק כסוגיית בני נינוה:

מקומות שהן צריכין לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן בשומע תפלה...

כלומר ששאילת גשמים בברכת השנים תוקנה על גשמי ארץ ישראל. ולכן מקומות הצריכים גשמים בימות החמה של א"י יבקשו כבקשה פרטית בברכת שומע תפילה.

 

ה.     ישוב הסתירה בגמ' וברמב"ם ע"פ הרא"ש

הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן י) נקט כהבנה העקרונית, ששאילת גשמים היא עבור גשמים של כל אחד במקומו, והוכיח דבריו מפירוש הרמב"ם למשנה.  ומיישב הגמ' בסוגית בני נינוה  ואת דברי הרמב"ם בהלכות תפילה.

והמדקדק בדבריו ימצאם מכוונים; כי בפי' המשנה כתב: ארצות, לפי שיש חלוק בין ארץ ישראל לבבל, לענין שאלה והזכרה, מזה נלמוד שאין נקראין רבים, אלא ארץ אחת, ואותם אומרים בזמן הצריך להם שאלה בברכת השנים. אבל בחבורו כתב: ומקומות  שהם צריכין גשמים בימות החמה, כגון איי הים, ואינם נקראים ארץ בפני עצמן, הילכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה. והרי הוכחתי. והדבר ידוע שבאשכנז, שהיא ארץ גדולה מאד, וצרפת, וכל הארצות שמאשכנז עד הארץ הזאת, וזאת בכלל, כולם צריכות מטר בין פסח לעצרת; ובודאי רבים הם, ויכולים לשאול בברכת השנים ולהזכיר הגשמים כבני ארץ ישראל בחורף....

יש לחלק בין לשון "מקומות"  שהכוונה ליחידים, שאין שואלים את צורכיהם בברכת השנים אלא רק בברכת שומע תפילה. ובין "ארצות" שהם רבים, שוודאי יכולים לשאול גשמים לפי צוריכם אפילו מפסח ואילך בברכת השנים. וגמ' בסוגיית בני נינווה והרמב"ם שפסק בהלכות תפילה ששואלים בשומע תפילה, היינו רק שמדובר ביחידים או עיר קטנה הזקוקה לגשמים, אך ארצות שלמות אכן ישאלו לפי צורכיהם בברכת השנים.

מ"מ נמצאנו למדים שהעיקרון הוא, ששאילת גשמים נקבעה לצורכי כל מקום ומקום, ולכן ארצות גדולות הצריכים גשמים בזמנים אחרים ישאלו בזמניהם אף שבארץ ישראל אין צורך ואף מזיקים הגשמים באותה תקופה.

 

ו.       ישוב הסתירה בגמ' וברמב"ם ע"פ הכסף משנה

הכסף משנה (הלכות תפילה פ"ב הל' י"ז) לא קיבל את החלוקה שביאר הרא"ש, ומיישב הסתירה בדברי הרמב"ם באופן אחר:

ואני בעניי לא נראה לי פירוש חילוק זה שביאר רבינו דאיי הים למה לא יקרא ארץ אבל כוונת רבינו בפירוש המשנה שהזמנים שנשנו במשנה לשאלת גשמים אינו אלא בארץ ישראל ובארצות שאוירם כאוירה אבל שאר ארצות שאינם צריכים גשמים אז אלא בזמנים אחרים אין שואלים את הגשמים אז אלא בזמן הצריך להם ויעשו אותו הזמן כאילו הוא ז' במרחשון בארץ ישראל לענין ששואלים גשם בזמן צריך להם לא בזמן שאינו צריך להם אדרבא הם ממיתים ומאבדים ומיהו לא נחית שם כדי לפרש באיזו מקום מהתפלה ישאלו ופה בחיבור ביאר שבשומע תפלה ישאלו וכההיא דאנשי נינוה. ....ואל תשיבני ממה שאמרו ובגולה עד ס' בתקופה והם שואלים בברכת השנים דשאני התם שהוא זמן שאלת גשמים גם בא"י:

הכסף משנה מבאר שדברי הרמב"ם בפירושו למשנה לא סותרים את דבריו בהלכה. אלא שבפירושו למשנה באר שמקומות וארצות הצריכים גשמים בזמנים השונים מארץ ישראל כישאלו בזמן שהם צריכים, אך לא פירט היכן  בתפילה ישאלו. ובהלכות ביאר ששאילת גשמים זו תהיה בברכת שומע תפילה .  ואנשי בבל ששואלים לפי צורכיהם ואפילו הכי בברכת השנים, הינו משום שבזמן שהם צריכים הינו גם זמן שאילת גשמים גם בא"י, ושאילת גשמים שלהם היא עבור גשמי ארץ ישראל וצורכיהם[2]

נמצאנו למדים, מתוך שאין אפשרות לשאול גשמים לאחר יו"ט ראשון של פסח בברכת השנים, אלא רק בברכת שומע תפילה. שהעיקרון הוא ששאילת גשמים הוא עבור גשמי ארץ ישראל, ולכן לעולם אין אפשרות לשאול גשמים בברכת השנים לאחר יו"ט ראשון של פסח, אלא רק בתור בקשת צרכים פרטיים הנשאלים בברכת שומע תפילה.

 

ז.       פסק  השו"ע

אף שהרא"ש נקט להלכה שמקומות הצריכים גשמים לאחר ניסן, שיש לשאול גשמים בברכת השנים. מ"מ לא קבלו את דעתו ואף הוא  עצמו לא נהג כן.

והדבר ידוע שבאשכנז, שהיא ארץ גדולה מאד, וצרפת, וכל הארצות שמאשכנז עד הארץ הזאת, וזאת בכלל, כלם צריכות מטר בין פסח לעצרת; ובודאי רבים הם, ויכולים לשאול בברכת השנים ולהזכיר הגשמים כבני ארץ ישראל בחורף.ובראותי כי הטו את לב הקהל לבלתי קבל ממני דברי אלהים חיים, גם אני חזרתי בי מלשאול ולהזכיר בבית הכנסת שאני מתפלל בו,  אע"פ שהייתי יכול לשאול, אע"פ שאני יחיד, כיון שצורך רבים הוא, מכל מקום לא רציתי לעשות אגודות אגודות...

בעקבות כך כתב הב"י (אורח חיים סימן קיז)

ולע"ד היה נראה שכיון שלא נתקבלו דברי הרא"ש וכל העולם לא נהגו כן הוי ליה סוגיין דעלמא דלא כהרא"שוהילכך הטועה ושאל גשם צריך לחזור אפילו בארץ שכולה בכללה צריכה גשם בימות החמה  ומכל מקום כיון שהרב ספק עלינו את הדבר מי יקל ראש כנגדו ולכן ראוי לצאת מידי ספק ולחזור ולהתפלל בתורת נדבה.

וכן פסק בשו"ע(אורח חיים סימן קיז סעיף ב)

יחידים הצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא  בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה.

ומיהו אם בארץ אחת כולה הצריכים מטר בימות החמה, טעה בה יחיד  ושאל מטר בברכת השנים,(אם רוצה)  חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים(אבל אינו מחויב לחזור  כלל), (ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו כהרא"ש)[3].

נמצאנו למדים שלהלכה נפסק העיקרון ששאילת גשמים היא עבור הגשמים שירדו בארץ ישראל. ולכן אין לשאול גשמים בברכת השנים בימות החמה אפילו במקומות הצריכים לכך.

אלא שעדיין יש ליישב אם כן מדוע לעניין תחילת זמן שאילת גשמים אנו כן מתחשבים בצורכי בבל, וכן נפסק  בשו"ע (אורח חיים סימן קיז סע'א) שבחו"ל מתחילים שאול רק ביום שישים לתקופה.

על כך מצאתי יישוב לקושיא בדברי הנצי"ב בפירושו מרומי שדה  על מסכת תענית (דף י ע"א  ד"ה הא) כדלהל"ן:

הא מיהא דצרת גשמים בחו"ל אינו אלא כמו שארי צרות, ומשום הכי אי אפשר לעשות שאלה בקביעות בברכת השנים. והא דבבל עושין השאלה לפי צורך המדינה , אינו אלא משום דבארץ ישראל הוי ג"כ אז זמן גשמים עד פסח. והיה זה לכבודה של מדינת בבל שהתורה נתייסד שמה, שלא לשאול בשביל ארץ ישראל, אם לא שטוב גם כן עבורם,  דהיינו מששים בתקופה. אבל אם היה מדינת בבל נצרכים בשביל עצמם שיהיה גשם בחודש אייר למשל ואילך, לא היה לעשות השאלה בברכת השנים... 

כלומר  שאילת גשמים היא עבור גשמי ארץ ישראל, אלא שמשום כבודה של בבל ששם נתייסדה התורה שבע"פ,  תקנו חז"ל שיש להתחשב אף בצורכי בבל כל עוד שאינם סותרים את צורכי ארץ ישראל. לכן אפשר לאחר בקשת גשמים עד יום ששים לתקופה מתוך התחשבות לצורכי בבל, אך לעולם אין לאחר שאילת גשמים לאחר יו"ט ראשון של פסח אף אם היו צריכים לכך אנשי בבל.  

  

ח.     שאילת גשמים לצורכי המקומות מתוך שפע ברכת הגשמים הניתנת לארץ ישראל

דיון מחודש בנושא זה חזר לפני כארבע מאות שנה ונמשך עד פוסקי זמננו, לאחר שיהודים התיישבו בחלק הדרומי של כדור הארץ, כברזיל, ארגנטינה, אוסטרליה ודרום אפריקה, שם ימות הגשמים וימות החמה הפוכים מארץ ישראל. ובמקומות אלו, צריכים גשמים לאחר ניסן שהם ימות החמה בא"י, אך הגשמים מזיקים להם בין תשרי לניסן. ועלתה השאלה האם רשאים שלא לשאול גשמים בברכת השנים בימות החמה שלהם, שהם ימות הגשמים של ארץ ישראל. וכן לשאול גשמים בימות הגשמים שלהם שהם ימות החמה בארץ ישראל.

שאלה זו נידונה בראשונה לפני ארבע מאות שנה בשו"ת תורת חיים (מהרח"ש, ח"ג סי' ג) בשאלה שנשלחה אליו מברזיל. הוא דוחה את הסבר הרא"ש, ומפרש:

אלא נראה ודאי דלהרמב"ם אחר תפלת המוספין של יו"ט הראשון של פסח אין מזכירים ואין שואלים בברכת השנים בשום מקום גשם, אך אם צריכים מטר שואלים בשומע תפלה וכמו שכתב מקומות הצריכים מטר בימות החמה וכו' שואלים את הגשמים בעת שצריכים להם בשומע תפלה, .....ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, לא נחית אלא לומר דאף בימות הגשמים כל זמן שהגשם רע להם אין שואלים שאין לאדם לשאול דבר שהוא רע לו. וכן נראה מתחלת דבריו ומסופם, דעלה דההיא דתנן [תענית י ע"א] בג' במרחשון שואלים את הגשמים רבן גמליאל אומר בז' בו כתב וז"ל, והלכה כרבן גמליאל וכל זה בארץ ישראל ומה שהוא קרוב לאוירם, אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו מקום וניתן אותו זמן כאילו הוא ז' במרחשון, כלומר דוקא בזמן שהמטר טוב והגון לאפוקי אם הוא רע הגשם, ומה שכתב שיש ארצות לא יתחילו הגשמים אלא מניסן וארצות שיש להם במרחשון הקיץ, כלומר שיש ארצות שמתחילים הגשמים מניסן וקודם לכן הוא רע, וגם יש ארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם טובים אלא ממיתים ומאבדים והיאך ישאלו הגשם במרחשון שהוא רע להם. באופן דלא נחית הרמב"ם ז"ל שם רק לומר שאין שואלים גשמים אף בימות הגשמים בזמן שהוא רע להם אלא בזמן שהוא טוב להם ואז שואלים כפי דינם, שאם הוא קודם תפלת המוספין של יו"ט ראשון של פסח אז מזכירין ושואלים גשם בברכת השנים, ואם הוא אחר מוסף של יום טוב ראשון של פסח וצריכים להם הגשם שואלים בשומע תפלה, וזה נראה נכון למודה על האמת. וכן ראיתי אחר העיון להרב כסף משנה שכתב קצת כעין זה...

כלל הדברים שנראה שבאותו מקום הנזכר בשאלה אין להם להזכיר ולשאול גשם בברכת השנים בכל השנה מטעמא דכתיבנא, אלא אם יצטרכו גשמים בימות החמה מפסח ואילך ישאלו בשומע תפלה[4].

דעת שו"ת תורת חיים, שדברי הרמב"ם בהלכות תפילה, שפסק שאין שואלים גשמים לאחר יו"ט ראשון של פסח בברכת השנים אלא אם צריכים ישאלו בברכת שומע תפילה, היא הכרעה מוחלטת לכל המקומות והארצות בעולם. וכוונת הרמב"ם בפירושו למשנה: "אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום, והרי אותו הזמן כאלו הוא שבעה במרחשון"

אין כוונת הרמב"ם כפי שביאר הרא"ש שישאלו גשמים בברכת השנים בימים הצריכים להם ואפילו לאחר יו"ט ראשון של פסח, שזה אינו. וכן אין כוונתו רק שישאלו גשמים בברכת שומע תפילה כפי שכתב בפירוש הכסף משנה. אלא כוונת הרמב"ם היא נוספת, שיעשו את אותו הזמן שלהם כז' מרחשוון לעניין שלא ישאלו גשמים בז' מר חשוון האמיתי שהוא ימות הגשמים בארץ ישראל משום שאותם המקומות ז' מרחשוון ואילך הם ימות החמה שהגשמים רעים להם, ואיך ישאלו אנשי אותו המקום גשמים במרחשון, האם אין זה שקר. וכדבריו פסק הכף החיים (אורח חיים סי' קיז ס"ק יז).

מתבאר מתוך דברי התורת חיים ששאילת כגשמים היא לא רק עבור גשמי ארץ ישראל אלא גם עבור גשמי אותו המקום ולכן יש להתחשב בצורכי אותו המקום, שאם הגשמים רעים להם ודאי שאין לשאול גשמים בברכת השנים.  ולכן בבבל אחרו את שאילת גשמים ליום ששים לתקופה, משום ששאילת גשמים היא אכן עבור צורך הגשמים באותו המקום ואין לשאול כאשר הגשמים רעים להם.

אך ג"כ מתבאר שאין שאילת הגשמים רק עבור גשמים של אותו המקום, שהרי לעולם לא ישאלו גשמים בברכת השנים לאחר יו"ט ראשון של פסח שהם ימות החמה בארץ ישראל. ונראה שהעיקרון הוא ששאילת גשמים היא עבור גשמי אותו מקום מתוך הברכה של גשמים היורדים בארץ ישראל.

וסמך לדבר פרוש רש"י על הפסוק "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה" (דברים יא יב)

אשר ה' אלהיך דורש אותה - והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח, כו) להמטיר על ארץ לא איש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה:

אך לאור ההבנה  שביארנו לעיל בפסק השו"ע, ששאלת גשמים בברכת השנים הינה רק עבור גשמים היורדים בארץ ישראל, נראה לומר שאף במקומות שימות הגשמים וימות החמה הם ההיפך מארץ ישראל, ישאלו גשמים בברכת השנים בימות החמה שלהם שהם ימות הגשמים בארץ ישראל, וכן לא ישאלו בימות הגשמים שלהם שהם ימות החמה בארץ ישראל. 

וכן פסק הרב קוק בשו"ת אורח משפט(או"ח סי' כד) לשאלה שנשאלה מארגנטינה וז"ל:

ונמצא שלפי מסקנת הפוסקים, כמו שקבעו חכמי המשנה התנאים זמן קבוע להזכרה, בלא הבטה על חילוק המדינות וצרכיהם, כ"א הכל הולך כפי מה שהוא הענין בא"י,  כמו כן קבעו חכמי התלמוד האמוראים שני סדרים להשאלה, אחד בא"י, כמו שהי' קבוע לחכמי המשנה, ואחד לכל הגולה כולה שהוא הולך אחר בבל, ג"כ בלא הבטה על המצב של המדינות, אלא שאם צריכים לגשמים בזמן שהוא ימוה"ח, בא"י ובבבל, אז יש רשות לשאול בשומע תפילה כיחידים...

וכן פסק רבה של ירושלים הרב פרנק בשו"ת הר צבי לתושבי ניו זילנד(או"ח א סימן נו)

שאלה מעין זה נמצאת בתשובת הרא"ש (כלל ד אות י) , ודעת הרא"ש היא כי במדינה כזאת יאמרו אחרי הפסח ותן טל ומטר, אבל הוא בעצמו אומר, אע"פ שכן דעתו אבל דבריו בזה לא נתקבלו. והב"י כתב נהי דלכתחילה לא קיי"ל כוותיה כיון שנתפשט בתפוצות ישראל דלא כוותיה, מ"מ בדיעבד אם יחיד טעה ושאל מטר בברכת השנים אינו מחויב לחזור ולהתפלל אלא בתורת נדבה, וכן הסכימו האחרונים.

ולכן במדינת ניו זילאנד אל תשנו ממנהג ישראל בכל התפוצות שאחרי סוכות תאמרו ותן טל ומטר ואחרי הפסח תאמרו ותן ברכה ולא ותן טל ומטר, וכן לא תזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם כמבואר בשו"ע (סימן קיז)...

הבנה מחודשת ישנה בשו"ת שבט הלוי (חלק א סימן כא) שכתב תשובה בנושא זה  לתושבי אורוגוואי וז"ל:

ואען ואומר, הנה מה דפשיטא ליה לכ' דאסור לכם לשאול בין פסח לחג עפ"י המבואר בשו"ע סימן קי"ז סעיף ב', לדידי לא פשיטא כלל, דהנה מקור הלכה זו מתענית י"ד ע"ב שלחו ליה בני נינוה .....אמנם דבר פשוט מאוד דכל זה דוקא בכגון נינוה דגם אצלם התחילו ימות הגשמים אחר החג מוקדם או מאוחר ושוה בזה לא"י או לבבל א"כ ימות הגשמים שלה ככל המדינות שבסביבה שלה, וזמן הקציר ג"כ בימות החמה שלנו שבין פסח לחג. אלא שיוצא מן הכלל במה שהיא צריכה גשם אפילו בתמוז, והכי דייקא להדיא לישנא דגמרא דאפילו וכו' דהיינו לא מבעיא בזמן הגשמים סתם, וכן כיו"ב הי' גם הויכוח שבתשובות הרא"ש לענין מדינת ספרד שלפעמים גם בימות הקיץ צמאים לגשמים ורצה הרא"ש לחדש ולא הסכימו על ידו, .... אבל אנה מצא כבודו שבמקום שנהפכו הזמנים לגמרי, וימי הגשמים אחר הפסח, וימי הקציר אחר החג א"כ הם צמאים לגשמים כמו אנחנו, ז"א שצריכים לגשמים בימות החורף, שהוא אצלם אחרי הפסח, והגשמים להם סימן קללה בקציר וקיץ שלהם אחרי החג א"כ לא יצאו מדרך העולם כלל שהגשמים סימן קללה בקציר, בהא לא דברו הפוסקים, ולא מצאתי לשום פוסק מפורסם שיאמר שאסור אז לשאול כי כל מה שדברו הפוסקים בזה היה ממדינות הסמוכים לאה"ק, וממדינת אירופא שכולם שוין בזה שהקיץ הוא קיץ שלנו וחורף הוא חורף שלנו אלא שזה מקדים וזה מאחר.

וידעתי שאיני כדאי אבל תורה היא וללמוד אני צריך, ואדרבא לשון הרמב"ם בפירוש המשניות פ"ק דתענית נראה להדיא כדברינו במה שכתב כי יש ארצות וכו', ופשוטן של דברים כמו שהבין הרא"ש בתשובה שממילא נשתנה זמן השאלה וצריך להזכיר בברכת השנים בזמן החורף שלהם  ושלא להזכיר בקיץ שלהם, ואדרבא לפי דברינו מצאנו תירוץ פשוט על סתירת הרמב"ם מפירוש המשניות הנ"ל למה שכתב פ"ב מתפילה הי"ז מקומות שצריכים לגשמים בימות החמה כגון איי הים הרחוקים וכו' שואלים הגשמים בעת שצריכים להם בשומע תפלה והקשה הרא"ש והכ"מ דמפירוש המשניות משמע דמזכיר בברכת הגשמים בציבור, אמנם דוק בלשון הרמב"ם שכתב מקומות שהם צריכים לגשמים בימות החמה, דהיינו שגם אצלם ימות החמה, אלא שבזה יצאו מסדר שאר העולם שאין צריכים גשם, ואיי הים כן צריכים לגשם, זה ממש דין נינוה וקיי"ל כיחידים בשומע תפלה, אבל אם אצלם באמת ימות הגשמים בכל הסימנים שהימים קצרים וכו', בזה ודאי צריך לשאול כהלכה בברכת השנים....

ומ"מ מש"כ דצריך לשאול ולהזכיר בימות הגשמים שלכם אחרי הפסח, לא סמיכנא למעשה עד שיסכים עמי גאון מפורסם, אף שהדברים נראים בעיני פשוטים[5].

דעת שו"ת שבט הלוי לכל הדעות העיקרון הואשאילת גשמים היא לצורך גשמים של אותו המקום.  סוגיית בני נינוה עוסקת במקום שצריכים גשם בימות החמה, ומשום שמקובלנו שצורך בגשמים הם בימות הגשמים בלבד, לכן אין לשאול גשמים בברכת השנים בימות החמה. אך ארצות שהם בחלק הדרומי של כדור הארץ, שצורך בגשמים הוא מניסן עד תשרי שהם ימות הגשמים אצלם,  ישאלו בימות הגשמים שלהם בברכת השנים ממש כמו ששואלים גשמים בימות הגשמים בארץ ישראל שהוא מתשרי ועד ניסן.

 

מתוך דיון זה, עלה בידנו שלוש שיטות בהבנת העיקרון, שתקנו חז"ל בשאילת גשמים בברכת השנים.

א. שאילת גשמים לצורך גשמים באותו המקום (דעת שו"ת רא"ש, וכן המשיך כהבנתו בשו"ת שבט הלוי)

ב. שאילת גשמים לצורך גשמי אותו המקום מתוך ברכת הגשמים שיש בארץ ישראל. (דעת שו"ת תורת חיים)

ג. שאילת גשמים לצורך גשמים בארץ ישראל (דעת הרב קוק בשו"ת אורח משפט והרב פרנק בשו"ת הר צבי)

 

ט.    נוסח ברכת השנים לפי כל אחד מהשיטות

ישנם שתי גרסאות בנוסח ברכת השנים האם לומר ושבענו מטובך או ושבענו מטובה

הרא"ש בתשובה (כלל ד סימן כ) כתב:

ובברכות שמונה עשרה, אין לשנות ממטבע שטבעו חכמים. ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם כי אם: ושבענו מטובך, וקאי על הקדוש ברוך הוא, ולא על השנה; וכן בכל הברכה: ברך עלינו ותן טל ומטר ושבענו מטובך וברך שנתינו; והמשנה הפסיד.  

וכן שו"ת מהרש"ל (סימן סד) כתב:

בברכת השני' אני אומר ושבעינו מטובך לא מטובה כי השביעה שמתברך המזון בבני מעיים אינו תלוי בגידול הארץ אלא בברכת ה' שישפיע השובע מאתו כדכתיב השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך וגם ברכת טוב שייך בקב"ה דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב.

הגר"א (מעשה רב אות מח) כתב:

דיוקים בנוסח התפילה.......ברכת השנים ושבענו מטובה

ערוך השולחן (אורח חיים סי' קיז סע' א)כתב:

ויש אומרים ושבענו מטובך וכן כתב הרא"ש בתשובה, ויש אומרים ושבענו מטובה וקאי על הארץ, ויש שבעיר אומרים מטובה ובדרך מטובך ולזה הסכימו המקובלים.

משנה ברורה (אורח חיים סימן קיז ס"ק א) כתב:

הנוסח ושבענו מטובך[מ"א בשם הרא"ש ורש"ל] ובסידור האר"י כתוב מטובה:

ונראה לומר ששתי הנוסחאות חלוקות במשמעות שאילת הגשמים בברכת השנים. הנוסח "ושבענו מטובך", הוא ע"פ ההבנה ששאילת גשמים תוקנה לצורך גשמים באותו המקום. והנוסח "ושבענו מטובה" היא ע"פ ההבנה ששאילת גשמים לצורך גשמי ארץ ישראל או לצורך גשמי אותו המקום מתוך ברכת הגשמים שיש בארץ ישראל. וכך הסביר הרב אהרון קוטלר (בספר משנת רבי אהרון- על התורה פרשת עקב) ואף הביא ראיה להבנה השניה:

והנה התפילת י"ח בברכת השנים נחלקו הנוסחאות אי צ"ל ושבענו מטובה או ושבענו מטובך..... ונראה דהפלוגתא תליה בזה, אי קאי על ארץ ישראל דאז הנוסח ושבענו מטובה וכלשון לשבוע מטובה, ואי אמרינן מטובך קאי על הבורא ב"ה.

והנה בשם הרא"ש כתבו בהנוסח מטובך. ונראה דהרא"ש לטעמו, דמפורש בתשובת הרא"ש דדעתו נוטה דצריך טל ומטר גם בימות האביב ובקיץ בהמדינות הצריכות למטר בזמנים הללו, עי"ש. ולפי"ז קאי הברכה על כל מקום כפי מה שהוא, וצריך לומר מטובך. משא"כ לפי"מ דקיימינן דאין אומרים טל ומטר רק בזמן המטר בארץ ישראל, דההשפעה היא דרך ארץ ישראל וכנ"ל בדברי רש"י(דברים יא יב) , א"כ צריך לומר מטובה, דקאי הכל על ארץ ישראל, וכן הארצות מתברכות על ידה.

ונראה הוכחה גדולה דקאי על ארץ ישראל, דמפורש בברכות פרק תפילת השחר (דף כט ע"א) בתפילת הביננו, דיש בה קיצור של כל ברכה וברכה מהאמצעיות, ודשננו הנאות ארצך, וזה במקום ברכת השנים. הרי דהוזכר כאן להדיא רק ארץ ישראל. וא"כ צריך לומר ושבענו מטובה, דאי לאו הכי הרי לא נזכר בברכת השנים כלל ארץ ישראל, ובהברכה הקצרה הוזכר רק ארץ ישראל, וזה לא יתכן. ונכון מאוד בס"ד.

נסיים שמצאנו במדרש משנת רבי אליעזר פרשה ג [עמוד 45][6]העוסק במעשים שתוקנו זכר חורבן (מקדש וארץ ישראל),והיא ראיה להבנה השלישית, ששאילת גשמים לצורך גשמים בארץ ישראל בלבד.

ד"א במה הן צריכין לזכרו. אפי' בני מזרח, אפי' הנדויים [באיי הים], צריכין לגשמים בתקופת תמוז, אינן שואלין את הגשמים אלא בעת שארץ ישראל צריכין להן. שאם תאמר ישאלו בעת שהן צריכין להן, אפי' בימות החמה, נמצאו רואין את עצמן כאלו הן בארץ שלהן, אלא יהו רואין את עצמן כאלו הן באכסניא ולבם מכוון לארץ ישראל, ושאלתו בעונתו. אם כן, היכן שואלין את הגשמים בשצרכו להן, בשומע תפלה, כל יחיד ויחיד לעצמו.

הרי מגמת שאילת גשמים באה ג"כ להזכיר יעודנו לשוב לארץ ישראל ולא להשתקע בגלות. ולכן ודאי ששואלים ע"פ הצורך בארץ ישראל, אף שאינו מועיל ואף מזיק לאותו המקום שנמצא שם. וע"פ הבנה זו ושבענו מטובה ורק מטובה ולא מטוב שיוצא ממנה לשאר מקומות.

 

שנזכה שתעלה שאילת גשמים שלנו לרצון ונזכה לשפע של ברכה בארצנו.

 

 

 



[1] הראשונים דנו מה הדין בשאר גלויות שחיו בהם קהילות ישראל שצריכים גשמים קודם יום הששים לתקופה כבארץ ישראל, האם דינם כבארץ ישראל או נגררים הם אחר בבל, ומתחילים לשאול גשמים רק מיום ששים לתקופה.

רש"י (תענית דף י עמוד א ד"ה תתאי לא בעו מים) כתב:וכן אנו נוהגים, שכל מנהגינו אחר בני בבל.

הריטב"א כתב (תענית דף י ע" א)  שרק בבבל הדין כן אך בשאר הגולה אם צריכים גשמים קודם לכן ישאלו כבארץ ישראל. הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ב)  פסק רק בבל והדומים לה מתחילים מיום ששים לתקופה  ולא ביאר מה הדין בכל הגולה .השולחן ערוך (אורח חיים סימן קיז סעיף א) פסק כדעת רש"י שכל הגולה נגררת אחר בבל.

[2] עקרון זה ששאילת גשמים היא עבור גשמים בארץ ישראל וגם עבור גשמים באותו המקום , יתבאר לקמן בהסבר שו"ת תורת חיים

[3] וכך כתב ב ערוך שולחן (אורח חיים סי קיז סע' ד):מ"מ כתב הרא"ש בעצמו שלא נתקבלו דבריו כלל ע"ש וכאלו יצא בת קול לעשות כבני בבל וכן מבואר בדברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ב שלא כתב כמו שכתב בפירוש המשנה ע"ש וכך סתמו רבותינו בעלי השו"ע וכן הלכה וכל המפקפק בזה ראוי לעונש. ועד מתי שואלין עד עיו"ט הראשון של פסח ומשם ואילך פוסקין מלשאול.

[4] כעין התורת חיים כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן קעא) רק שינה שישאלו גשמים בימות החמה שלהם בשומע תפילה עבור גשמים בארץ ישראל עיין שם.

[5] ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן צא על סימן כ"א) שהוסיף לדון בדין זה.

 

[6] הזכירו בספר עלי תמר על הירושלמי מסכת תענית פ"א ה"א ד"ה בנינוה צריכין למיעבד, עמ' רפד-רפה