קטיף פרחים בחול המועד

קטיף פרחים בחול המועד

אני מתפרנס מגידול פרחים. הפרחים שאני מגדל מיועדים בעיקר לשיווק ביישובים שבסביבה הקרובה. האם מותר לקטוף אותם בחול המועד לשם כך?

הרב עזריאל אריאל | תשרי-חשוון תשנ"ט גליון 25

 

א. מלאכות המותרות בחול המועד

באופן כללי, יש לכוון את סידור החיים בחול המועד למינימום של עבודה, כדי לאפשר להתעסק בשמחת החג ובלימוד תורה, וליצור צביון כללי של חג, וכמו שכותב המשנ"ב (סי' תקל ס"ק ב) בשם הירושלמי (מו"ק פ"ב ה"ג): "כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ויגעים בתורה?!".

המלאכה בחול המועד אסורה[1], פרט לחמישה עניינים[2]: דבר האבד[3], צורכי אוכל נפש[4], פועל שאין לו מה לאכול5, צורכי רבים[5], ושאר צורכי המועד, אם הם מעשה הדיוט[6].

מתוך כך יש לברר מהו ההיתר לקטוף את הפרחים בימי החג.

 

ב. מלאכות לצורך המועד

התירו מלאכות בחוה"מ לצורך אוכל נפש בימי החג[7], אך לא התירו מלאכות שאינן לצורך אוכל נפש, וא"כ פרחים אינם בכלל ההיתר. אמנם מלאכות שהן "צורך הגוף", כגון: היגיינה אישית[8] וקוסמטיקה[9] נחשבות ג"כ כאוכל נפש, אבל לא מלאכות נוספות. ובפשטות נראה שאספקת פרחים אינה נחשבת כצורך הגוף יותר מאשר שטיפת רצפה, שנחשבת כצורך המועד גרידא[10]. אך הרה"ג יהושע י. נויבירט אמר לי שלדעתו פרחים הם צורך הגוף כמו צורכי אוכל נפש (ראה נספח).

קטיף פרחים הוא מעשה הדיוט, שהוא מותר גם למטרה שאינה צורך הגוף או אוכל נפש, ובלבד שיהיה לצורך המועד[11]; ואילו צורך המועד שאינו אוכל נפש - לא הותר לצורך אחרים אלא בחינם[12]. אלא שהכרעת ההלכה לחומרא אינה אלא מספק[13].

אמנם, היה מקום לומר שמכיוון שהמלאכה נעשית לצורך אנשים רבים, יש בה משום "צורכי רבים"[14], שהותרו בחוה"מ[15], אך נראה שאין בכך היתר, כשם שלא התירו לצבוע את בית הכנסת בחוה"מ[16].

עוד יש לומר, שכל האיסור לעבוד בשכר לא נאמר אלא בשכיר, ולא בעצמאי. ובשכיר אסרו משום שיש בו משום "שכר שבת", שהוא "עובדא דחול"[17], ולכן התירו בהבלעה[18]. וא"כ עצמאי, שאינו מקבל שכר על עבודתו אלא מוכר ומקבל את התמורה - אין בו משום "שכר שבת", ומותר; והתמורה שהוא מקבל בעת המכירה, אין בה איסור, מפני שסחורה הותרה לצורך המועד[19].

 

ג. מלאכות משום "דבר האבד"

אם הפרחים יינזקו בדחיית הקטיף - מותר לקטוף אותם[20], ובדרך כלל זהו המצב. אם הפרחים לא יינזקו, אלא שלאחר החג תהייה ירידה בביקוש ובמחירים - אין זה "דבר האבד"[21]. אך נראה שיש להקל במקרה שבו יש חשש גדול לכך שהירידה במחירים תגרום לכך שהגידול יביא להפסדים[22]. ומ"מ נראה שאסור לשתול את הפרחים על דעת זה שייקטפו בחול המועד ויימכרו במחיר גבוה, והעושה כך הרי הוא בכלל "מכוון מלאכתו למועד"[23]. במקרים של מניעת רווח הנדרש לפירעון חובות הנושאים ריבית וכדו', יש מקום להקל[24], אך יש לדון בכל מקרה לגופו.

כאשר אין הפסדים ישירים או עקיפים, אבל פער המחירים הוא משמעותי, והרווח נחוץ מאד לפרנסת החקלאים - יש לשקול להקל[25].

 

תשובה

נראה לענ"ד שמותר יהיה לקטוף את הפרחים בתנאים הבאים:

א. לצורך מכירה ליהודים בימי החג (מפני שבעצמאי מותר גם להרוויח).

ב. גם אם המכירה היא לגויים, כאשר יש פער משמעותי מאד ברווח26.

ג. אם הפרחים יינזקו במקרה שלא ייקטפו בזמן - מותר לקטוף, וממילא מותר גם למכור (בשל הפסד רווח ומשום צורך המועד של הקונים).

 

›››ראה: נספח בעניין קטיף פרחים בחוה"מ/הרב עזריאל אריאל לבין הרה"ג יהושע י. נויבירט



[1] ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים אם מלאכת חוה"מ אסורה מה"ת או מדרבנן (עי' ב"י סי' תקל, משנ"ב שם סעי' א ס"ק א ובה"ל ד"ה ומותר, ילקוט יוסף עמ' תקד סעי' ה והע' יא-יד). לדעת מרן הב"י (מובאת שם) מלאכת חוה"מ אסורה מדרבנן, ובבה"ל (שם) כתב לסמוך על כך רק במקום צורך גדול. ומדברי הרמ"א (הג"ה שם) משמע שאסור מן התורה (מג"א ס"ק א, בהגר"א ד"ה לפי). לדעת הרמב"ן וסיעתו (מובאת שם), מלאכות הנעשות לצורך המועד לא נאסרו כלל מן התורה, וכן פסק הב"ח (ד"ה חול). וכן יש להסיק מדברי המג"א (ס"ק א), הגר"א (סעי' א ד"ה לפי) וערוה"ש (סעי' ג).

[2] משנ"ב (סי' תקל ס"ק א); שש"כ (פרק סו סעי' ג).

[3] שו"ע (סי' תקלז סעי' א). אבל הדבר אסור בטרחה יתירה: מו"ק (ב ע"א); שו"ע (סעי' ב).

[4] שו"ע (סי' תקלג).

[5] שו"ע (סי' תקמד סעי' א).

[6] שו"ע (סי' תקמ סעי' א, ה, ו).

[7] שו"ע (או"ח סי' תקלג סעי' א); שש"כ (פרק סו סעי' ו-ז); הרב יגאל הדאיה (הל' חוה"מ למגדלי ירקות, אמונת עתיך 19 פרק ט). אך אין היתר לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש של אחר המועד: שש"כ (פרק סו סעי' יג); "אמונת עתיך" (6 עמ' 24). ואסור להערים (שש"כ שם סעי' י).

[8] משנ"ב (סי' תקלא ס"ק כב); שש"כ (פרק סו סעי' כא).

[9] בה"ל (סי' תקמו סעי' ה ד"ה כל תכשיטיה); שש"כ (שם). ונראה שכל מה שנעשה בגוף האדם או על גביו אכן מוגדר כ"צורך הגוף", אבל לא מה שנעשה מחוץ לגוף האדם, למרות שנעשה לאותה מטרה, של אסתטיקה.

[10] שש"כ (פרק סו סעי' מז). ואין לדמות פרחים לרחצה וכדו' (שש"כ שם סעי' כ-כא).

[11] שש"כ (פרק סו סעי' נז) עפ"י משנ"ב (סי' תקמז ס"ק כב).

[12] מו"ק (י"ב ע"א, י"ט ע"א); שו"ע (סי' תקמא סעי' א); משנ"ב (סי' תקמא ס"ק טז ובה"ל ד"ה אלא, סי' תקמב ס"ק א); שש"כ (פרק סו סעי' מ והע' קס).

[13] החי"א (כלל קו סעי' ט ונשמ"א ס"ק ג), הנוב"י (מהד"ת או"ח סי' קד, מובא בשע"ת סי' תקמב ס"ק א) ועוד אחרונים (מובאים בשעה"צ סי' תקמא ס"ק כו) כתבו שבמעשה הדיוט הדבר מותר, אבל המשנ"ב (שעה"צ שם, בה"ל ד"ה אלא) הכריע לאסור כדעת השו"ע (סי' תקמב ס"ק א).

[14] עי' שש"כ (פרק סו הע' מג), שכתב שנסיעת מונית, בחוה"מ כאשר אין די בבעלי מוניות נכרים - מותרת, משום שהיא צורכי רבים. וכ"כ לעניין פתיחת בנקים בחוה"מ (פרק סח סעי' ב והע' ח). ועי' ילקוט יוסף (עמ' תקיב סעי' יט) שכ"כ לענין חלוקת דואר בחוה"מ; אך יש להעיר ששם אין איסורי תורה, פרט לכתיבה, הנעשית באופן המותר, ולהבערה והוצאה, שלא נאסרו. ועי' מאמר הרב שלמה אבינר ("תחומין" ג עמ' 86-88) וצ"ע בהגדרות שבדבריו.

[15] שו"ע (סי' תקמד סעי' א).

[16] ילקוט יוסף (עמ' תקח סעי' י).

[17] רא"ש (מו"ק פ"ב סי' ט); מרדכי (סי' תתנ); משנ"ב (סי' תקמב ס"ק ב-ג); שש"כ (פרק סו הע' קס). ולדעה זו המלאכה מותרת, אלא שהתשלום אסור בלי קשר אליה. לעומת זאת, לדעת רש"י (מו"ק יב ע"א ד"ה שרשויי, יח ע"ב ד"ה לעצמו), התשלום הוא המגדיר את הפעולה כמלאכה. ולכן כתב שכתיבת ס"ת אסורה גם לצורך מכירה.

[18] שש"כ (פרק סו סעי' מ והע' מג, קסד).

[19] שו"ע (סי' תקלט סעי' י-יב).

[20] שו"ע (סי' תקלז סעי' טו).

[21] עי' שש"כ (פרק סז סעי' יח) עפ"י משנ"ב (סי' תקמא ס"ק י; ועי' סי' תקלו ס"ק י). וכן יש לדמות זאת למצב שבו אין הפסד של הקרן אלא מניעת רווחים מזדמנים, שהתירו זאת רק במלאכה דרבנן ולא במלאכה דאורייתא: שש"כ (פרק סז סעי' יט-כא). וכאן, שהקטיף הוא מלאכה דאורייתא, יש לאסור. אך אין להביא ראיה משו"ת אורח משפט (או"ח סי' קלו).

[22] כ"כ הרב שלמה אבינר ("תחומין" ג עמ' 81 הע' 20) בשם הגרא"ד אויערבך. ועי' בה"ל (סי' תקלט סעי' ה ד"ה אינו).

מדברי הרב נויבירט ("אמונת עתיך" 6 עמ' 23 סעי' 1) משמע בבירור שלא מסתכלים על ההשקעות אלא על הערך העכשווי. וא"כ צריך לבדוק את שיעור הפחיתה. ומכיוון שכאן לא "כליא קרנא", נראה שאין בזה משום דבר האבד.

הרב אבינר (שם הע' 21) העיר שאם היה מתוכנן להרוויח יותר, אלא שבגלל השביתה בחוה"מ הרווח יקטן - יש מקום לומר שאף זה בכלל "דבר האבד". אך העיר שהגרא"ד אויערבך לא קיבל סברא זו. וכאן נראה שיש להחמיר יותר, שכן אם התחשיב הראשוני הביא מראש בחשבון את המחירים הגבוהים שיהיו בחוה"מ, יש בזה משום "מכוון מלאכתו במועד", שאסור.

[23] שו"ע (סי' תקלח סעי' ו).

[24] בה"ל (סי' תקלט סעי' ה ד"ה אינו).

[25] וזאת בצירוף השיקולים הבאים:

א. הספק אם צרכי המועד מותרים גם לצורך אחרים בשכר (לעיל הע' 14).

ב. הסברא שמלאכה הנעשית לצורך שירות לאנשים רבים מוגדרת כ"צורך רבים" (לעיל הע' 15).

ג. הסברא שפרחים הם מצרכי הגוף כמו אוכל נפש (לעיל הע' 8-11).

ד. לדעת רוב הפוסקים, מכיוון שהמדובר במלאכה הנעשית לצורך המועד, אינה אסורה אלא מדרבנן (ראה לעיל הע' 1 והע' 18), וספק לקולא.