הלכות חול המועד למגדלי ירקות בחממה

הלכות חול המועד למגדלי ירקות בחממה

הלכות חולו של מועד, הם מן ההלכות הסבוכות שעליהן נכתב: "דינים דחול המועד נפישים (=רבים), ואין לעמוד על עיקרם אם לא בדקדוק גדול, כי חילוקיהם תלויים בשערה"

הרב יגאל הדאיה | תשרי-חשוון תשנ"ז גליון 19

 

הקדמה

הלכות חולו של מועד, הם מן ההלכות הסבוכות שעליהן נכתב: "דינים דחול המועד נפישים (=רבים), ואין לעמוד על עיקרם אם לא בדקדוק גדול, כי חילוקיהם תלויים בשערה" (יוסף אומץ סי' תתלג).

אמנם חז"ל מסרו בידינו את עיקרי הדברים של האסור והמותר בחוה"מ כמבואר בש"ס ובפוסקים, אולם הקושי הממשי הוא בהגדרת הבעיות בכל דור (כגון: מה ייחשב כדבר האבד ומה כמניעת ריוח) וביישום ההלכה במציאות שלפנינו.

אמנם ההלכה התייחסה בפירוט לפעילות החקלאית בחוה"מ, החל מהמשנה והגמרא במס' מועד קטן, דרך הפוסקים הראשונים ועד לשולחן ערוך; אולם אין ספק כי פסקים שנקבעו בהתאם לרמת הטיפול בשתילים ובפירות לפני מאות שנים, אינם מתאימים לתקופתנו. אין ספק כי פרי שכיום נחשב "אבוד" ונזרק לזבל, היה נמכר בעבר בשוק כפרי טוב ואכיל. חיי המדף שנדרשים כיום מן הפירות המשווקים עד לאירופה גדולים לאין ערוך מהזמן שנדרש מפירות שלפני מאה שנה נקטפו ונמכרו לצרכן ואפילו נאכלו באותו יום.

פעולות חקלאיות רבות שמטרתן שמירה והתפתחות "תקינה" של השתיל, כגון הדברה, הדליה וקיטום, לא היו מוכרות בעבר בצורתן המודרנית, ובהעדרן היו השתילים נפגעים ממחלות ומזיקים, ומאבדים מכוחם הפוטנציאלי והכלכלי; כשהחקלאי עמד חסר אונים בגלל העדר אינפורמציה וכלים להתמודד עם הבעיות. כיום כשפעולות כאלו נחשבות כפעולות חיוניות לשמירה על השתיל ולניצול מקסימלי של כוחו, ובמקביל גם הפקת יבולים שישווקו ולא ייפסלו בגלל איכות גרועה, אין ספק כי לפחות חלקם ייחשב כפעולות לצורך דבר האבד.

במדריך זה, כמעט ואין חידושים במישור ההלכתי העקרוני (החלק הראשון של המדריך); במישור זה בחרנו להצמד בעיקר לפסקי ה"שמירת שבת כהלכתה" שיש להם נגיעה לפעילות החקלאית; ובמקומות רבים העתקנו את לשונו עם שינויים קלים, תוך סידור מתאים, והוספנו דוגמאות מן התחום החקלאי שיש בהן המחשת העקרון.

עיקר העבודה שנעשתה היא במישור ההלכתי-יישומי (החלק השני של המדריך), תוך כדי איסוף מידע על הבעיות מהמדריכים החקלאיים, המגדלים ובית האריזה שבאזורנו, לימוד מידת הדחיפות שבכל פעולה חקלאית ונסיון ליישם את הכללים ההלכתיים שבחלק הראשון בכל מקרה. בגלל הזמן הקצר שעמד לרשותנו עסקנו רק בפעילות החקלאית של מגדלי הירקות בחממות ולא במגזרים אחרים; ועוד חזון למועד.

אנו תפילה ותקוה שלא תצא תקלה תחת ידנו, והמדריך הנוכחי יסייע בידי החקלאים לתכנן נכון את העבודה בחוה"מ על מנת שהפעילות תתמקד בפעולות המותרות תוך המנעות מן הפעולות האסורות, ובכך גם יוסיף להרגשת קדושת המועד בקרב ציבור החקלאים.

תודתנו, לכל המדריכים, המגדלים וצוות בית האריזה יק"ל, שסייעו בידנו באיסוף המידע.

 

חלק ראשון - הלכות חול המועד

 

א. איסור מלאכה בחוה"מ

1. חולו של מועד אעפ"י שלא נאמר בו שבתון הואיל ונקרא "מקרא קודש" והרי הוא זמן חגיגה במקדש - אסור בעשיית מלאכה, כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל. ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיו"ט, שסוף הענין בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר. לפיכך יש מלאכות אסורות בו ויש מלאכות מותרות בו (רמב"ם הל' יו"ט פ"ז ה"א).

2. לחכמים ניתנה הרשות להתיר מלאכות חולו של מועד לפי הצורך והענין. שני סוגי היתרים נוגעים לפעילות החקלאית של המגדלים בחממות:

א. מלאכת דבר האבד.

ב. מלאכה לצורך אספקת אוכל נפש לשוק הישראלי בחוה"מ.

פעולות חקלאיות שאינן נכללות באחד משני ההיתרים הנ"ל, אסור לעשותן בחוה"מ אפילו אינם כרוכות בטורח מרובה, כל שהן תלויות באחת מל"ט מלאכות שאסרה התורה בשבת (עי' שש"כ פר' סח הערה פג), ואסור לעשותן אפילו ע"י גויים (שש"כ פר' סח סעי' לג).

 

ב. היתר דבר האבד

1. כל מלאכה אשר אם לא יעשה אותה בחוה"מ, יהיה הפסד גדול - עושים אותה (שש"כ פר' סז סעי' א). ומותר לעשותה גם כשדרושה מיומנות מקצועית ("מעשה אומן"); ואפילו כשדרושה טרחה גדולה. ובכל אופן רצוי למעט בטרחה ככל שאפשר (שש"כ שם סעי' ב).

2. בהפסד מועט שאינו משמעותי כל כך, מותר לעשות רק "מעשה הדיוט"; או שהפועל האומן עושה את המלאכה באופן שונה מדרך עשייתה בחול; ועושים רק מלאכה שיש בה טורח מועט (שש"כ שם).

3. הגדרת "הרבה" ו"מעט" לגבי מידת ההפסד ומידת הטרחה, תלויה במקום ובזמן, ולפי ראות עיני הדיין (שש"כ שם סעי' טז). בחלק מהפעולות החקלאיות הפעולות יש משום טורח מרובה, כגון: קיטום "חזירים", ליפוף שתילים, קטיף וכדו'. אולם במקרים שדחייתם תגרום ל"הפסד הקרן" (ראה לקמן פ"ג), בדרך כלל יהיה ההפסד גדול בגלל כמות השתילים או הפירות שינזקו, ולכן אפשר להתירם במקרים של דבר האבד למרות הטורח המרובה.

 

ג. הפסד הקרן

1. אם ע"י דחיית המלאכה לאחר המועד, ייפגעו שתילים או יבולים קיימים ("הפסד הקרן"), ואפילו רק מקצתם, הרי זה נחשב לדבר האבד, ומותר לעשות מלאכה בחוה"מ למניעת ההפסד (שש"כ שם סעי' יז). לפיכך מותר לקטוף פירות שעלולים להפסל לשיווק אם ישהו במחובר (שם והערה סד) וכן למיין, לארוז ולהוביל לבית האריזה, במידה ואי אפשר לשומרם בקירור עד לאחר חוה"מ בלי שיקרה להם נזק.

2. גם אם טיב הפירות עלול להפגע, כגון שייפסלו ליצוא אך ניתן יהיה לשווקם לשוק המקומי במחיר נמוך יותר, הרי זה נחשב לדבר האבד. (עפ"י שש"כ שם הערה סד בשם הגרשז"א; ומ"ש (שם סעי' יח) שירידה בטיב אינה דבר האבד, יש לומר שהוא דווקא בהפסד מועט שיש לו תקנה במעשה הדיוט; (וכ"כ בס' "חוה"מ כהלכתו" פ"ח, ביאורים אות ו.)

3. כאשר טיב הצמחים עלול להפגע פגיעה זמנית שיש לה תקנה, כגון: מדשאה בגינת נוי שעלולה להפגע מעט בגלל דחיית הכיסוח, אין זה בכלל היתר דבר האבד (עפ"י שש"כ שם סעי' יח).  

4. הכנת הקרקע לשתילה וכן השתילה עצמה אינן בכלל הפסד "הקרן" כיון שהקרן עוד לא קיימת; לכן יש לבצעם לפני המועד או לדחות את הפעולות האלו לאחר המועד, כדין מניעת ריוח (להלן פ"ד).

במקרה שהכנת הקרקע או השתילה לא התבצעו לפני המועד בגלל אונס וכדו', ויש הכרח לבצעם בתוך המועד כדי שלא להפסיד את תאריכי השתילה האופטימליים (ויש לזה השפעה על הכדאיות הכלכלית של הגידול) - יש לשאול שאלת חכם (עי' שו"ת אורח משפט או"ח סי' קלו; וראה לקמן פר' ד סעי' 5).

5. אם השתילים כבר הגיעו לחקלאי במועד והם עלולים להנזק אם תדחה שתילתם לאחר המועד, הרי זה בכלל הפסד ה"קרן", ומותר לשותלם במועד.

 

ד. מניעת ריוח

1. אם דחיית המלאכה לאחר המועד לא תגרום להפסד ה"קרן" (ראה לעיל), אלא תמנע השגת ריוח במשך המועד - אסור לעשות "מלאכה גמורה" (ראה סעי' 2), גם אם ימנע מעצמו רווחים גדולים.

במקרה זה מותר לעשות רק מלאכה דרבנן באופן שיעשה אותה בצנעה ויוציא חלק מן הריוח לשמחת יו"ט. (שש"כ שם סעי' יט-כ; עיי"ש בהערה קיא, שישנו הבדל מסויים בין ריוח גדול לריוח קטן. וצ"ע האם רווחים שעשויים לבוא מגידולים חקלאיים נחשבים ל"גדולים" באופן יחסי למגזרים אחרים או שיש לדון לפי הרווחים הרגילים באותו ענף. ומ"מ בדרך כלל אי אפשר להוציא מן הריוח לשמחת יו"ט כיון שהרווחים משולמים כעבור זמן.)

2. "מלאכה גמורה" היא כל מלאכה שהיא מל"ט מלאכות שבת שאסורות מן התורה, כגון: תיחוח, שתילה, קטיף, מיון; או פעולה שיש בה טורח מרובה כגון: אריזת הסחורה (עי' באה"ל סי' תקלג סעי' ג ד"ה אסור; שש"כ פר' סז הערה צז; שם פר' סח הערה פג. לענין שתילת שתילים שנמצאים בגושים: עי' שבת הארץ פ"א ה"ד הערה 14; מדריך שמיטה לחקלאים תשנ"ד פ"א הערה 9).

3. גם מלאכה הנעשית ע"י פועלים גויים אסורה, במקרה שאין בו הפסד לפירות אלא מניעת ריוח (שש"כ פר' סח סעי' לג).

4. לפיכך פירות שדחיית קטיפתם עד לאחר חוה"מ לא תגרום להם נזק כלל, כגון: עגבניות שיגיעו לצבע המתאים לקראת סוף חוה"מ, ובהתאם למזג האויר הצפוי אין חשש סביר לבשלות יתר של הפרי בגלל דחיית הקטיף לאחר חוה"מ - אין לקטוף אותם עד לאחר חוה"מ.

אם בגלל דחיית הקטיף עד לאחר חוה"מ לא יהיה אפשרי "להשתלט" על כל כמות הפירות ולקטפה בזמן המתאים, ולכן חלק מהפירות ייפסל לשיווק, הרי זה דבר האבד ומותר להתחיל לקטוף בחוה"מ.

5. אם השגת רווחים במועד דרושה להקטנה משמעותית בריבית אותה משלם החקלאי לבנקים בעד כספים שלווה, או שיש לו צורך ברווחים כדי שישמשו "כיסוי" להמחאות שכבר ניתנו - ובפרט אם הספקים יפסיקו לספק לו דשנים וחומרי ריסוס אם לא ישלם את חובותיו - הרי זה בכלל דבר האבד. במקרים אלו, טוב יעשה אם ישאל שאלת חכם כדי לוודא שאכן מדובר בדבר האבד (באה"ל סי' תקלט סעי' ה ד"ה אינו; שש"כ פר' סז סעי' יא).

 

ה. הפסד עתידי או מסופק

1. היתר דבר האבד כולל גם מניעת הפסד שאינו מיידי אלא עומד לבוא במשך הזמן ואף לאחר החג (שש"כ פר' סז סעי' ט).

2. גם אם אין בטחון שיגרם לו הפסד ויש רק חשש סביר לכך, הרי זה נקרא דבר האבד, ובלבד שבני אדם חושבים אותו להפסד וטורחים בו משום כך. מקרים בהם הספק מעורפל ורחוק אינם בכלל דבר האבד (שש"כ שם סעי' א; ועי' במכתב הגר"י נויבירט: אמונת עתיך 6 עמ' 23).

לפיכך מותר לרסס ריסוסי מנע, שהחקלאים מקפידים לרססם באופן שגרתי ואינם מסתכנים במשך השנה בדילוג על אותם ריסוסים.

 

ו. הפסד שכר הפועלים

1. מי שמעסיק עובדים קבועים המקבלים את משכורתם מידי חודש, והוא ייאלץ בוודאות לשלם להם את מלוא משכורתם גם אם לא יפעיל את המשק בימי חוה"מ - הרי זה דבר האבד. במקרה זה מותר להעסיק את העובדים במלאכתם (גם כשהמלאכה אינה דבר האבד מצד עצמה), וטוב שישאל שאלת חכם, כי יש מי שאוסר לעשות כן (שש"כ שם סעי' יב).

2. וכן מי שצריך פועלים לצורך מלאכות המותרות במועד, שאפשר לבצעם בחלק מן היום, אלא שמכל מקום יצטרך לשלם להם שכר יום שלם - מותר לו לתת להם עבודה ליום שלם אפילו אם אין בעבודה הנוספת משום דבר האבד או משום צורך המועד, כדי שלא יוציא כספו ללא תמורה (שש"כ פר' סו סעי' י).

למעשה, בתחילה יש להעסיק את הפועלים במלאכות המותרות, ורק בתום המלאכות המותרות יש מקום להסתמך על היתר זה (עי' שו"ת אורח משפט סי' קלה).

3. הקדמת עבודות לפני חוה"מ (כדי להמנע מעבודה בחוה"מ) שכרוכה בשכירת פועלים נוספים - ראה דינה לקמן (פ"ז סעי' 1).

 

ז. מכוין מלאכתו

1. אין להשאיר מלאכת דבר האבד למועד כשיכול לעשותה קודם, ואפילו יצטרך לשכור פועלים נוספים כדי לסיימה (שש"כ פר' סו סעי' לט והערה קנג; ועי' רמב"ם כלאיים פ"ה הי"ב, שהחובה להוסיף היא עד שליש בשכרן). ואם עבר והניחה - אסור לעשותה במועד, אפילו ע"י פועלים גויים (שש"כ פר' סו סעי' לט; פר' סז סעי' ה).

2. אם נודע לו רק במועד שיש בדבר הפסד, או שמחמת אונס לא הספיק לגומרה קודם המועד - מותר לעשותה במועד (שש"כ פר' סז סעי' ה).

3. מותר לאדם לעשות מעשה (במקום צורך), אפילו בערב החג, גם כאשר יודע שכתוצאה ממנו יצטרך לעבוד בחוה"מ במלאכת דבר האבד. לכן, מותר לשתול לפני החג (כשצריך להספיק לשתול את כל השתילים בתאריך המומלץ לשתילה), גם כשיודע שבמשך החג יצטרך לטפל בשתילים כדי למנוע מהם הפסד. אבל אם יכול לדחות את השתילה עד לאחר המועד בלי שום חשש הפסד - אסור לשתול סמוך לחג (שש"כ שם סעי' ז ובהערה כא).

 

ח. פועלים יהודים

מלאכת דבר האבד, נעשית לכתחילה ע"י פועלים גויים לצורך דבר האבד; ומשלם להם שכרם כרגיל. אם יש צורך בעובדים יהודים מן הדין היה ראוי שיקחו אדם שאין לו מה לאכול. כיוון שבדרך כלל לא מצוי עובד יהודי מיומן למשך שבוע ושגם אין לו מה לאכול, יכול לעשות את המלאכה ע"י העובד היהודי הקבוע גם אם יצטרך לשלם לו שכרו המלא (שש"כ פר' סז סעי' ד; במציאות בדרך כלל היהודי אינו עושה מלאכות גמורות אלא מפקח על הפועלים הנוכרים, ומוביל את הפועלים או הסחורה).

 

ט. אספקת מזון במועד לשוק המקומי

1. מותר לאדם להכין בחוה"מ כל דבר מזון שיאכל בחוה"מ או ביו"ט האחרון. לצורך זה התירו חז"ל לעשות בחוה"מ גם מלאכת קצירה וטחינה (שש"כ פר' סו סעי' ו-ז), ואפילו יש בהן מעשה אומן וטרחה מרובה (שש"כ פר' סו סעי' ח).

2. מותר להכין את המזון גם אם אינו אוכלו בעצמו, אלא משווק אותו לשוק כדי שהקונים יהנו מהמזון במועד (שש"כ פר' סו סעי' ח); ואפילו אם גם בלאו הכי יש הרבה סחורה בשוק (הגר"י נויבירט, אמונת עתיך 6 עמ' 24). ומותר לכוון מלאכתו זו לעשותה במועד לכתחילה (שש"כ פר' סו סעי' ט).

3. צרכי אוכל נפש שנעשים בכמויות מסחריות, צריכים להעשות בצנעה אא"כ ידוע לכל שהם נעשים לצורך אוכל נפש במועד (שש"כ פר' סו סעי' יג). קטיף ירקות בתוך חממה וכן מיון ואריזה בתוך מחסן נחשבים לפעולות שבצנעה. (ההובלה לבית האריזה היא דבר שבפרהסיא וצ"ע אם מקרי דבר הידוע כיון שיש ששולחים לייצוא ולא לשוק המקומי. ועי' שש"כ שם הערה ס.)

4. ההיתר של אספקת מזון נאמר כשקוטף את הפירות עבור השוק הישראלי, שרוב הקונים בו הם יהודים, אבל קטיף לצורך ייצוא לחו"ל שרוב הקונים הם גויים - אסור (כשאין בו משום דבר האבד כדלעיל פר' ג סעי' 1-2), לפי שלא הותרה מלאכת אוכל נפש אלא לצורך ישראל (שש"כ פר' סח סעי' לז והערה קנא;  פר' סו הערה נב).

ייצוא לחו"ל של גידולים שמיועדים בדרך כלל ליהודים (לצורך החג), כגון: ירק ללא תולעים - מותר.

5. פירות שיגיעו לשוק רק לאחר החג האחרון אינן בכלל צורך אוכל נפש שהותרו מלאכות בעבורו (שש"כ פר' סו סעי' יג; אמונת עתיך 6 עמ' 24), ואסור להערים בזה ולקטוף יותר ממה שראוי להשלח לשוק במשך החג (שש"כ סו, י).

6. כשקוטף לצורך השוק המקומי, מותר לקטוף כהרגלו בחול את כל הפירות העומדים לפניו, אעפ"י שידוע שבעת המיון חלק מן הפרי נפסל ונזרק (שש"כ פר' סו סעי' יב בסופו).

 

י. מכונות וכלי עבודה:

1.בכל מקום שהותרה מלאכה לצורך דבר האבד, מותר גם כן לתקן כלי עבודה או מכשירים שזקוקים להם לצורך מלאכה זו (עפ"י שו"ע סי' תקלג סעי' ב; משנ"ב ס"ק יא; הרב שלמה אבינר, 'הלכות חוה"מ בהתיישבות' עמ' 30).

2. לפיכך מותר לתקן מערכת השקיה שהתקלקלה וכן מקרר שהתקלקל וזקוקים לו כדי לאחסן ייבול שנקטף ועלול להתקלקל ללא קרור, וכן מותר לתקן רכב כשזקוקים לו להובלת הפירות לבית האריזה.

3. גם כאשר קוטפים פירות כדי לשולחם לשוק המקומי לצורך המועד (ולא מסיבת דבר האבד), מותר לתקן את המכונות וכלי העבודה ואפילו בתיקון שהוא מעשה אומן משום שהדבר נעשה לצורך אספקת מזון לרבים (שש"כ פר' סו סעי' יט והערה פה); וזאת בתנאי שהתיקון ייגמר בתוך חוה"מ, ואפשר יהיה ליהנות ממנו לצורך ימות החג (שש"כ פר' סח סעי' ח).

 

חלק שני - הנחיות מעשיות

 

הקדמה

החקלאות בישראל בכלל ובגוש קטיף בפרט, מתבצעת בדרך כלל על ידי פועלים שאינם יהודים, ואילו היהודים בדרך כלל מפקחים ומכוונים את העבודה. עובדה זו אינה מתירה לעשות  בחוה"מ מלאכות שאין בהם משום מניעת נזק או אספקת מזון לשוק הישראלי, שהרי כל מה שנאסר לישראל לעשותו במועד אסור לעשותו גם ע"י נכרי (ראה לעיל חלק א פ"א סעי' 2).

מאידך גיסא, הצורך לשלם לפועלים את משכורתם דבר יום ביומו וההיזקקות לפועלים לשם העבודות הדחופות, יוצר מצב של הפסד כספי אם הפועלים ישבו בטלים ויקבלו את משכורתם ללא תמורה (ראה לעיל פ"ו סעי' 1-2). למרות זאת, אנו סבורים כי בדרך כלל ניתן לכוון את הפועלים לעשות את הפעולות המותרות במועד, בלי להגיע להפסד משמעותי של שעות עבודה המשולמות ללא תמורה.

המדריך דלהלן הוא ניסיון ליישם את הלכות חוה"מ (כפי שסוכמו בקצרה בחלק הראשון), במציאות של גידולי הירקות בחממות. לא התייחסנו לפעולות חקלאיות שאינן מצויות בגידולי הירקות, ואופייניות לצורות חקלאיות אחרות (מטעים, גד"ש וכו').

אין כאן כתיבה הלכתית מפורטת, שמסוגלת לתת מענה לריבוי השאלות והמצבים שעלולים להיות, אלא כתיבה הלכתית שמשתדלת לענות על השאלות הכלליות. ההתייחסות ההלכתית לפעולות החקלאיות ולבעיות השונות שמועלות במדריך, נעשתה לאחר התייעצות ושמיעת חוות דעת של מדריכים ומגדלי ירקות. כמובן שייתכנו מקרים שונים, בהם ההדרכה המקצועית תהיה שונה ממה שנכתב כאן, וממילא גם הפסק ההלכתי ישתנה להקל או להחמיר.

 

א. הכנת הקרקע

1. פינוי שאריות הגידול הקודם, תיחוח, זיבול, המטרת מים  וחיטוי במתיל ברומיד - יש לעשות לפני החג או לדחות לאחר חול המועד (לצורך שתילה מאוחרת).

2. המטרת מים (לצורך החיטוי) שמתבצעת באופן אוטומטי - אין צורך להפסיק.

3. יישור השטח והחלקתו, ופריסת צנרת ו"טפטוף", צריכים להעשות לפני החג.

4. במקרה חריג בו הכנת הקרקע  לא נעשתה לפני החג - מחמת אונס או לחץ בעבודה - ויש חשש להפסיד את תאריך השתילה המומלץ, וממילא חשש לכדאיות הכלכלית של הגידול, יש לשאול שאלת חכם.

5. במקרה של היתר שתילה בחול המועד (ראה לקמן ג/5), אם הקטיף של המחזור הקודם מסתיים בחוה"מ, גם הכנת השטח למחזור הנוסף - מותרת.

 

ב. תיקונים במבנה

1. בניית חממות חדשות וכן תיקון המבנים הריקים הקיימים (החלפת ניילון, רשת וכד'), אסורים בחוה"מ. מבנים שרוצים לשתול בהם מיד לאחר חוה"מ יש להכינם לפני החג.

2. מבנים שניזוקו בחוה"מ שיש בהם גידולים, מותר לתקנם רק אם עלול להגרם נזק לגידולים ע"י דחיית התיקון (כניסת גשם, מזיקים וכו').

3. מי שגילה נזק (שפוגע בגידולים) במבנה לפני החג, והתעצל ולא תיקנו לפני המועד, נחשב למכוין מלאכתו במועד ואסור לו לתקן. אם היה אנוס ולא הספיק לתקן לפני החג - מותר.

 

ג. שתילה

1. הואיל ותאריכי השתילה המומלצים אינם מצומצמים למספר קטן של ימים, לכן יש לתכנן את אספקת השתילים והשתילה לפני חול המועד או אחריו.

2. מותר לשתול סמוך לחג, אעפ"י שידוע שבחול המועד יהיה צורך להשקות, לדשן ולהדלות את השתילים (ראה לקמן פ"ד) כדי שלא יינזקו.

3. שתילים שסופקו לחקלאי בתוך חול המועד (כאמור, לכתחילה אין להזמין שתילים לימי חוה"מ) וכן שתילה מרובה שהתחילו בה לפני חוה"מ ולא סיימו אותה עד לחג - כיון שיש חשש סביר שייגרם נזק לשתילים אם ידחו את שתילתם לאחר חול המועד - מותר ומכל מקום שתילה שהחלו בה לפני החג יש להתאמץ ולסיימה לפני החג גם אם הדבר כרוך בשכירת פועלים נוספים (ראה לעיל ח"א פ"ז סעי' 1).

4. גידולים מחזוריים קצרים (כגון: חסה וכרוב); על החברות המשווקות לתכנן את השתילות באופן שיהיו לפני חוה"מ ואחריו. (גם אם הדבר יגרום למחסור בסחורה למשך מספר ימים ולאיבוד לקוחות, אין זו סיבה מספקת להתיר מלאכה דאורייתא; ראה באה"ל [סי' תקלט סעי' ה ד"ה אינו]; וראה לעיל [ח"א פ"ד סעי' 5] שמניעת רווחים עשויה להפוך לדבר האבד, בגלל פיגור בתשלומים ותשלום ריבית; ומ"מ הכל לפי הענין.)

5. אם בגלל חוסר תכנון של החברה המשווקת או היתר ממורה הוראה (ראה לעיל סעי' 4), נקבע לחקלאי תאריך שתילה בתוך חוה"מ, ודחיית השתילה לאחר חול המועד תגרום אי אספקה של סחורה בזמן שנקבע ולהטלת קנס על החקלאי - הרי זה דבר האבד ומותר לו לשתול.

 

ד. הדליה

1. יש להכין את התשתית להדליה לפני חוה"מ.

2. שתילי ירקות שנשתלו בסמוך לחג, מן הראוי להקדים את קשירתם לפני החג או לדחותה לאחר חוה"מ.

אם דחיית הקשירה לאחר חוה"מ תגרום להסתרכות הצמח על הקרקע ולקשיים בריסוס וקיטום ופגיעה בשתילים (בעיקר אצל בעלי שטחים גדולים שדחיית הקשירה תגרום לצימוח גדול של חלק מהשטחים בגלל עומס העבודה שיווצר) - מותר לקשור במועד.

3. שתילי ירקות מודלים שצמחו מותר ללפפם סביב החוטים כרגיל, בגלל חשש סביר לשבירת ראש השתיל. תדירות הליפוף בחוה"מ תקבע לפי גודל השטח שעליו צריכים "להשתלט" ולפי קצב התפתחות השתילים.

4. פרחים: יש לפרוס את הרשתות ואת הסולמות לפני חוה"מ בסמוך לשתילה. מי ששתל בערב החג ולא פרס את הרשת יוכל לעשות כן לאחר חוה"מ בלי שייגרם נזק.

 

ה. קיטום

1. הפסקת קיטום חזירים בשתילי ירקות במשך חוה"מ, הוא דבר שעומד על גבול דבר האבד או מניעת ריוח טוב יותר, וההכרעה בכך תלויה בשיקולים רבים ומשתנים.

לפיכך, יש להשתדל מאוד לקטום את כל החזירים בכל השטחים עד לכניסת החג, גם אם יש צורך בהגדלת מספר הפועלים (ראה לעיל ח"א פ"ז סעי' 1), ואז לא ייגרם נזק בהפסקת הקיטום במשך חוה"מ.     

אם הדבר אינו אפשרי משום שכרוך בהוצאת ממון משמעותית או מסיבות אחרות, יש לשאול שאלת חכם.

2. פרחים: קיטום הגבעול - אם הגיע למוכנות רק לקראת סוף חוה"מ ניתן לדחותו ליום אחר החג כיון שאיחור של יומיים עד שלשה בפעולת הקיטום אינו קריטי (רצוי להוועץ במדריך).    

קיטום הפרח הראשוני (במינים כמו "ליזיאנטוס") עלול להיות קריטי יותר ויש להוועץ במדריך.                    

3. פלפל: קיטום לצורך עיצוב ראשוני של השתיל למספר ההסתעפויות הנדרש, רצוי לעשות לפני החג (אם כבר הופיעו חזירים). במקרה שאי אפשר לעצב לפני החג דינו כדלעיל סעי' 1.

 

ו. הדברה

1. ריסוסים יכולים להתבצע כסדרם במשך השנה, גם כאשר השטח אינו נגוע במזיק או מחלה אלא לצורך מניעת פגיעות (ריסוסי מנע), כיון שדילוג על ריסוס יש בו חשש סביר לנזק.

2. מותר לרסס גם ריסוס לא שגרתי שדחייתו בשבוע עלולה לגרום לנזק.

 

ז. חימום ואיוורור

1. יש לדאוג לתקינות מערכת החימום במבנה ולאספקת המזוט/סולר לפני החג.

2. במקרה של תקלות במערכת החימום או של מחסור בדלק, התיקון מותר בשני תנאים:

א. אם יש גידולים במבנה בחוה"מ.

ב. עפ"י תחזית מזג האויר, עלולה הטמפרטורה לרדת לרמה המצריכה חימום, כבר בחוה"מ או מיד אחר החג, ויש חשש לנזק כתוצאה מהעיכוב בחימום ("קרה" באזורנו היא תהליך הדרגתי שאינו מגיע בפתאומיות וובודאי לא בחודש אוקטובר - חוה"מ סוכות).

3. תיקון המאוורים מותר רק במקרה שיש גידולים במבנה, כיון שחוסר איוורור עלול לגרום לנזק כבד ומתמשך.

 

ח. ניכוש עשביה

1. יש לנכש עשביה לפני החג על מנת שניכוש העשביה במשך החג לא יהיה חיוני, ויהיה אפשר לוותר עליו.

2. מי שמשאיר עשביה גבוהה לפני החג כדי לנכשה במועד, נחשב למכוין מלאכתו במועד ואסור לעשות כן; אם נאנס ולא הצליח לנכש את העשבים לפני המועד, ויש דחיפות בכך בחוה"מ - מותר לנכש אותם (כדלעיל ח"א פ"ז סעי' 2).

 

ט. השקיה ודישון

1. השקיה ודשון באמצעות המחשב, כל עוד הם נעשים כתקנם, אין בהם חשש איסור כמו בשבתות וימים טובים.

2. עריכת שינויים בכמויות מים ודשן מותרת, כשיש חשש סביר לנזק בגידול אם לא יבוצע השינוי (מזג אויר חם או בעיות בצמיחת השתילים), או כדי למנוע בזבוז מים ודשן.

3. תקלות במערכת השקיה מותר לתקן בחממה שיש בה גידולים, כדי למנוע נזק מהם, או כדי למנוע בזבוז מים. במבנים ריקים, אין לתקן את מערכת ההשקיה.

4. מותר למלא את מיכל הדשן.

5. דגימות מים או קרקע לשם דיוק בדישון, אין הכרח לבצען דווקא במועד, ולכן יש להמנע מהם.

 

י. קטיף

1. מותר לקטוף פירות שמיועדים לשוק הישראלי (גם כשאין חשש נזק לפירות אם ייקטפו לאחר חוה"מ), בתנאי שהפרי יגיע לשווקים לפני יו"ט האחרון.

2. פירות המיועדים לייצוא לחו"ל, מותר לקטוף רק אם השהייתם תגרום לפסילתם או ירידה מערכם. הדבר תלוי בכמה גורמים: בסוג הגידול; במצבו של הפרי; ובמזג האויר באותם ימים; ויש לקחת בחשבון כמובן גם את הימים בהם בית האריזה אינו קולט סחורה.

3. אם לא ייגרם נזק לפרי בגלל דחיית הקטיף אך יש צורך לספק סחורה בגלל התחייבות חוזית, קנסות על פיגורים באספקה או צורך במזומנים לכיסוי חובות קודמים - ראה לעיל (ח"א פ"ד סעי' 5).

 

יא. מיון ואריזה

1. מותר למיין, לארוז ולהוביל, פירות שמיועדים לשוק הישראלי לצורך החג או פירות שייפסלו או יירד ערכם, אם לא יישלחו לחו"ל בהקדם.

2. פרי שמיועד לחו"ל, כיון שלא ניתן לשמור אותו בקרור עד לאחר חוה"מ בלי שייפסד או יירד מערכו - מותר לארוז ולשלוח.

3. פרי שמיועד לשוק המקומי (לצורך הימים שאחר החג) וניתן לשומרו בקרור בלי שיירד מערכו (כגון: כרוב) - יש לשומרו בקרור ולמיין ולארוז אותו רק אחר חוה"מ. אבל אם יירד באיכותו ויימכר במחיר נמוך יותר - מותר לארוז ולשלוח אותו בחוה"מ.

4. כשיש צורך לספק סחורה בגלל התחייבות חוזית, קנסות על פיגורים באספקה או צורך במזומנים לכיסוי חובות קודמים - ראה לעיל במבוא (ח"א פ"ד סעי' 5).