טוב להודות לה'...

טוב להודות לה'...

בימי החופשה רבים מבית ישראל יוצאים לטיולים שונים, זוכים להיפגש עם נופים מיוחדים, להפיג את חום גופם במים הצוננים של הים והברכה, ויש הנוטים דווקא למעיינות הפזורים במקומות השונים, האם אנו מודים לה' על הטוב הזה?

הרב יצחק גרינבלט | אב תשע"ג

חכמנו זכרונם לברכה לימדו אותנו, שכל דבר שאנו פוגשים, עוברים וחיים בו, אנו צריכים לקשר אותו לה' יתברך. ברכות רבות תיקנו לנו חכמנו זכרונם לברכה, ברכות המלוות את כל אירועי חיינו, החל מאכילה ושתיה בברכות הנהנין, וכלה בברכות השבח וההודאה על הדברים הנפלאים שאנו זוכים לראות.

 

הגמרא במסכת ברכות מלמדת אותנו שהרואה את הים הגדול מברך ברכה מיוחדת והיא "שעשה את הים הגדול". הים הגדול מרשים מאוד את האדם, וגורמת לו להתפעל, וחשוב מאוד לחבר התפעלות זו אל הפניה לה', ובכך להחיות את הקשר עם אבינו שבשמים.

אך דנו הפוסקים מהו הים הגדול שעליו תוקנה הברכה הזו? האם ים התיכון, הסמוך לארץ זוכה בשם זה בגלל קרבתו לארץ וכך היא דעתו של השולחן ערוך, ואילו דעתו של המגן אברהם היא שהים הגדול הוא האוקיינוס שזכה לשם זה ולברכה מיוחדת זו בעקבות גדלותו.

רוב הפוסקים בדורנו פסקו שעל ים התיכון מברכים "שעושה מעשה בראשית" ואת הברכה על הים הגדול מברכים על ראיית האוקיינוס. בספר ילקוט יוסף פסק על פי אביו שהואיל ויש לנו ספק לגבי הים הגדול, על שני סוגי הימים יש לברך בלא שם ומלכות, הן על האוקיינוס והן על ים התיכון. בספר פניני הלכה בהרחבות דן בדבריו וכתב מסברא לברך על האוקיינוס את ברכת הים הגדול, שכן גם לדעת השולחן ערוך, יש לברך על האוקיינוס ברכה זו, ולשיטתו של השולחן ערוך רק הוסיפו את ים התיכון לברכה ולא באו לבטל את הברכה מהאוקיינוס.

 

אך לא רק על ראיית הים יש לנו ברכה, אלא גם על כל  מראה נוף שמשאיר על האדם רושם גדול, נוף המבליט את פלאי הבריאה שברא לנו ה' כדי שנזכה ליהנות מהעולם, אנו מברכים את ברכת עושה מעשה בראשית.

 

יחד עם זאת צריך שהדברים שרואה האדם יהיו מרשימים באמת, ולא רק באופן אישי לאדם. לכן כאשר אדם רואה נחלים, אין הוא מברך על כך, אלא רק על נהרות גדולים כפרת והחידקל וכדומה. על הרים גדולים במיוחד, שהם יוצאים דופן מהרים רגילים, כגון החרמון הר איבל ועוד, הרים שאדם נוסע לראותם מפני מיוחדותם.

 

פעמים שאדם היוצא לטיול זוכה לברך ברכות אלו כמה וכמה פעמים, שכן כיום כאשר נוסעים ממקום למקום תוך זמן קצר יחסית, יכול האדם לראות נופים שונים ולחזור ולברך שוב. לדוגמא אדם שנמצא בחרמון, מברך על ראייתו, ולאחר מיכן גם אם יגיע להר גדול וגבוה אחר, שלא ראו באותו מקום בהיותו בחרמון, יחזור ויברך. אך על אותו ההר לא יברך שוב, שכן בדיני ברכות הראיה נאמר בפוסקים שמברכים אותם רק פעם בשלושים יום, שכן בראיה רציפה ובלא הפסקים ארוכים האדם פחות מתפעל.

 

כשאדם נוסע והוא חולף ממקום למקום, פעמים רבות שהוא לא מספיק להתפעל ממה שהוא רואה, ואז אין לו לברך, אך בנסיעה רציפה ליד ים שהוא זוכה להתפעל, ודאי שיש לברך על ראייה זו.

 

נטייל בעזרת ה', נתפעל מיופי הבריאה, ודע להודות לה' על כך.